גזר דין בתיק ת"פ 57631-11-12

רקע

1.                   הנאשמים 2-3 (להלן: " הנאשמים") הורשעו בהתאם להודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן בשלושה אישומים, כאשר בכל אחד מהאישומים הורשעו בעבירה של שהייה בישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

2.                   נאשם 2 הורשע בכניסות לישראל בתאריכים: 26.11.12, 31.8.12 ו- 11.3.12. נאשם 3 הורשע בכניסות לישראל בתאריכים: 26.11.12, 24.9.12 ו- 2.5.12.

טיעוני הצדדים

3.                   לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד קרן פינקלס, מדובר בשלוש כניסות לישראל. נפגע הערך המוגן של זכות המדינה לקבוע את  זהות הבאים בשעריה, נפגע בטחונו של הציבור, ונגרם נזק כלכלי עקב עבירות אלה. מתחם העונש ההולם נע בין חודש לשישה חודשים. המאשימה עתרה להשית על נאשם 2, שהינו חסר הרשעות קודמות, מאסר בפועל שאינו ברף הגבוה של המתחם. על נאשם 3, לאור עברו הפלילי, עתרה המאשימה להשית עליו מאסר בפועל ברף הגבוה של המתחם.

4.                   לטענת ב"כ נאשם 2, עו"ד סיוון חיימוב, תיקון 113 לא בא להחמיר את הענישה. ב"כ הנאשם טענה כי לנאשם היו היתרי כניסה במועדים שונים, ומכאן שאינו מהווה סכנה בטחונית. עוד טענה כי ביום שנתפס היה בדרכו חזרה לביתו משום שאשתו כרעה ללדת. לפיכך, ביקשה להסתפק בימי המעצר.

5.                   לטענת ב"כ נאשם 3, עו"ד ליהי גוטמן, הנאשם נכנס לישראל כדי לעבוד בשל המצב המשפחתי, ומשום שהיה זקוק לכסף לממן ניתוח לבן משפחה. לפיכך, ביקשה להסתפק בימי המעצר או ברף נמוך של המתחם. הנאשם אף חולה במחלת עור.

דיון וגזירת הדין

6.                   בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן , הערך החברתי אשר נפגע הינו זכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה.

7.                   בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי קיימת פגיעה מסוימת בערך המוגן בשים לב לכך שמדובר בשלוש כניסות, ואולם אין המדובר בפגיעה ברף הגבוה של הערך המוגן, וזאת בשים לב לכך שלא בוצעו עבירות נלוות.

8.                   בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר שבין חודש לבין שישה חודשים.

9.                   בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), וכפי שנקבע לא אחת, מתחם העונש ההולם נע בין חודש מאסר בפועל ועד לשישה חודשי מאסר בפועל.

10.               במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. שיקול ההגנה על שלום הציבור אינו ממין העניין. השיקול השיקומי אף הוא אינו מצדיק חריגה מהמתחם.

11.              בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:

• א.           הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם; ניכר כי מאסרו של נאשם 2 ימנע ממנו לסייע למשפחתו וזאת בשים לב לכך שאשתו ילדה לאחרונה. מאסרו של נאשם 3 ימנע ממנו לממן ניתוח לקרוב משפחתו.
• ב.           נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו. הנאשמים הודו באשמה בהזדמנות הראשונה.
• ג.            נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; ניכר כי הנאשמים נכנסו לישראל לצרכי פרנסה וזאת עקב מצוקה כלכלית קשה. העובדה שהנאשמים לא עמדו בערבויות שנקבעו לשחרורם מחזקת מסקנה זו.
• ד.            עברו הפלילי של הנאשם או העדרו. נאשם 2 נעדר כל עבר פלילי קודם. לחובתו של נאשם 3 שתי הרשעות קודמות. בשנת 2004 נדון נאשם 3 למאסר בפועל למשך שלושה חודשים ושבועיים בגין חמש כניסות לישראל. בשנת 1999 נדון נאשם 3 לתשעה חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של גניבה, קשירת קשר לעוון, וכניסה לישראל שלא כחוק.

12.              עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב לכך שהנאשמים חזרו ונכנסו לישראל שלוש פעמים ללא היתר, וכן להרתעת הרבים.